החלטה בתיק ת"א 15124-07-13

בענין : דיון מחודש בשאלת ההכבדה בהתאם לפסק הדין ברע"א 11009-09-13

1.         בהחלטתי מיום 11.3.14 איפשרתי לב"כ התובעים להגיש תשובה עד 21.3.14 .

לאחר שנוכחתי כי לא הוגשה תשובה עד עצם היום הזה התיק בשל למתן החלטה על בסיס

החומר המצוי בתיק .

2.         בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 14.11.13 יש לבחון מחדש את התקיימות יסוד ההכבדה לגבי שלושה עיקולים - העיקול על הבית ביישוב כליל , העיקול על זכויות הנתבע אמיר פורן ב"מנורה מבטחים" והעיקול על חשבון הנתבעת פורנ'ס בע"מ בבנק הפועלים.

התובעים טענו כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מתייחס רק לעיקול בבנק הפועלים ואף הגישו בר"ע על החלטת הביניים שניתנה על ידי בענין זה . בר"ע נדחתה ללא צורך בתגובה בהחלטת כב' השופט ד"ר מ. רניאל מיום 27.1.14 ברע"א 46308-01-14 . 

3.         באשר לעיקול על הבית ניתנה החלטה מוסכמת ביום 13.1.14 לפיה עיקול זה ישאר על כנו .

4.         באשר לעיקול במנורה מבטחים הוגשה לתיק תשובת המחזיקה מיום 6.8.13 לפיה הוטל עיקול על פוליסת תגמולים לעצמאים הכוללת כספי תגמולים בסך של 132,930 ש"ח הכפופים לניכויים על פי דין . עוד נמסר כי ניתנה הלוואה כנגד שעבוד הפוליסה ולכן יש לנכות מערכי הפידיון את סכום ההלוואה בסך של 34,530 ש"ח. כמו כן , נמסר כי רשומים אצל המחזיקה עיקולים נוספים.

            בהחלטתי המקורית מיום 22.8.13 קבעתי לגבי עיקול זה כי לא שוכנעתי מטענות הנתבע כי

הכספים המעוקלים הנ"ל יוכלו לשמש אותו בהתנהלותו השוטפת . קבעתי כי לכאורה מדובר בעיקול על כספים שאינם ניתנים למימוש בטווח הקרוב ולכן לא מדובר בעיקול מכביד.

            במסגרת הטיעון המשלים מיום 5.12.13 טען הנתבע כי אין מחלוקת שהנתבעת נמצאת בקשיים והנתבע מתפרנס מהנתבעת. נטען כי ברור שלנתבע אין הכנסה משמעותית ולכן הכספים הנ"ל הם הכספים היחידים העומדים לרשותו כדי לעבור את התקופה הקשה הזו . עוד נטען כי מדובר בסכום זניח יחסית לסכום החוב הנטען.

בטיעונים המשלימים מיום 29.12.13 טוענים התובעים כי טענות הנתבע בדבר מצבו הכלכלי

הקשה רק מעצימות את חשיבות העיקול לאור החשש הממשי של התובעים בדבר קשיי גבייה אם התביעה תתקבל. עוד נטען כי הנתבע לא טרח לגבות את טענותיו במסמכים המעידים על מצבו הכלכלי הקשה.

בעקבות החלטת הביניים מיום 30/12/13, הגישו הנתבעים טיעון נוסף ביום 9/3/14 בו חזרו על הטענות שהעלו לפיהן מדובר בכספים שדרושים לנתבע לצורך מחייתו. בסעיף 10 לפסק הדין מיום 14/11/13, קבע בית המשפט המחוזי כי לגבי עיקול זה לא ברור שלא נותרה יתרה מסוימת שיהיה בה כדי לכסות את החוב ולו באופן חלקי.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה אני קובע כי הוכח קיומו של יסוד ההכבדה לגבי עיקול זה ולכן יש להותירו על כנו. עלה בידי התובעים להראות כי האמצעים הכספיים של הנתבעים אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען. די בכך כדי להוכיח קיומה של הכבדה כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"א 7513/06, אשר הוזכר בפסק הדין הנ"ל של בית המשפט המחוזי. הטענה לפיה כספים אלו דרושים לנתבע כדי להתקיים , לא הוכחה עוד בסיבוב הראשון של ההליך ולא הוכחה גם כעת . גם אם טענה זו היתה מוכחת , לא היה בכך כדי להצדיק ביטול העיקול בהעדר הצבעה על נכסים אחרים אשר ברור וגלוי כי ניתן יהיה להבטיח באמצעותם את ביצוע פסק הדין אם התביעה תתקבל . יודגש כי הבירור שהחל לענין זה בכל הנוגע לשווי הבית בכליל נקטע בטרם הושלם ובטרם הוצגה חוות דעת שמאי , לאור הסכמת הנתבעים בדבר הותרת עיקול זה על כנו .

5.         באשר לעיקול בבנק הפועלים, התקבלה תשובת המחזיק מיום 22/7/13 לפיה עוקלו פקדונות כספיים במט"ח בסך של 531,600 ש"ח אך כספים אלו כפופים במלואם לזכויות הבנק המחזיק. בהחלטתי המקורית מיום 22/8/13 קבעתי כי עיקול זה הוא העיקול החשוב ביותר בכל הנוגע לפוטנציאל המימוש. עוד קבעתי כי קבלת תשובת המחזיק כפשוטה משמעותה כי גם אם התביעה תתקבל ויינתן צו למימוש העיקול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, המחזיק לא יעביר דבר לתובעים במסגרת מימוש העיקול. בהמשך לאותה החלטה קבעתי כי התועלת שצפוים התובעים להפיק מהמשך קיומו של עיקול זה מוטלת בספק רב . מאידך ,  הנזק שנגרם וייגרם לנתבעים מהמשך קיומו של העיקול הוא נזק ממשי אשר בחלקו גובל בידיעה שיפוטית. בית המשפט המחוזי הורה לבחון מחדש האם נותרה יתרה מסוימת שיהיה בה כדי לכסות את החוב ולו באופן חלקי. נקבע כי יש לברר מהו החוב של חברת פורנ'ס לבנק הפועלים נכון למועד הטלת העיקול. נקבע כי הנזק שנגרם בדמות שיתוק למעשה של פעילות החברה המבוססת על אשראי בנקאי נגרם כבר. נקבע כי לא ברור האם הסרתו של העיקול תביא לחידוש האשראי הבנקאי. בעקבות החלטת ביניים שניתנה בעניין זה והומצאה על ידי ב"כ הנתבעים ובנק הפועלים, הגיש בנק הפועלים תשובה מפורטת ביום 24/2/14, אשר צורפה כנספח לתשובת הנתבעים מיום 9/3/14. בתשובה זו נאמר כי פיקדון המט"ח המוזכר בתשובת המחזיק שועבד לטובת הבנק וחתימת החברה על כתב התנאות ערבות ושיעבוד מיום 20/8/12, אשר נרשם כשיעבוד ברשם החברות ביום 30/8/12. עוד נאמר כי בהתאם למסמכי האשראי והבטחונות עליהם חתמה החברה ובהתאם לתנאי ניהול החשבון, קבלת צו עיקול על זכויות החברה בבנק מהווה עילה לפרעון האשראי. עוד נטען כי זכות הבנק לקיזוז כספים ששועבדו לטובתו בטרם הטלת העיקול אינה נפגעת בשל רישום צו העיקול הזמני על כספים אלו. הוסבר כי הבנק הינו בגדר נושה מובטח ולכן כל עוד האשראי מובטח באמצעות הפקדון ולא נפרע, זכותו של הבנק גוברת על זכותו של המעקל והשימוש בזכות הקיזוז לפרעון אשראי זה נעשה כדין. תשובה זו נתמכה בכל המסמכים הרלבנטיים הנדרשים לרבות ריכוז יתרות של החברה בבנק לפני ואחרי מימוש השיעבוד על כספי הפיקדון. הוצג ריכוז יתרות כולל ליום 31/7/13 המלמד על השקעות בסך כולל של 529,755 ש"ח לעומת אשראי בסך של 763,519 ש"ח. כמו-כן הוצג שיערוך ריכוז יתרות ליום 21/7/13, יום לפני משלוח תשובת המחזיק לצו העיקול המלמד על השקעות בסך של 531,690 ש"ח לעומת אשראי בסך של 782,571 ש"ח וכן יתרות חובה בחשבונות עו"ש בסך כולל של 397,270 ש"ח. כמו-כן הוצג ריכוז יתרות לאחר מימוש הפיקדון נכון ליום 30/8/13 המלמד על יתרות חובה בחשבונות העו"ש בסך של 18,399 ש"ח ,הלוואות בסך של 620,602 ש"ח וחוב בכרטיסי אשראי בסך של 2,143 ש"ח.

            במסגרת התגובה מיום 9/3/14, הפנה ב"כ הנתבעים לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1226/90 בנק לאומי נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה בכל הנוגע לזכותו של בנק לקזז כספים שהוטלו עליהם עיקולים זמניים. עוד ציין ב"כ הנתבעים כי ככל שתשובת בנק הפועלים אינה מספקת את התובעים, היה עליהם לנקוט בהליך הנדרש בהתאם לתקנה 378 ולהגיש בקשה לאישור עיקול. נטען כי אין מקום לאפשר לתובעים לעקוף את ההליך שנקבע בדין ובכך להתחמק מתשלום האגרה הנדרשת. ב"כ הנתבעים סבור כי למרות שבנק הפועלים לא השיב לשאלה האם הסרת העיקול תביא לחידוש האשראי הבנקאי לנתבעת, אין עוד צורך בתשובת הבנק לעניין זה לאור התשובה המפורטת שניתנה והמסמכים שהוצגו. עוד טוענים הנתבעים כי לטעמם לא ניתן יהיה לקבל מבנק כלשהו תשובה בעניין זה שכן הבנק עלול לחשוש מהשלכות שיהיו לתשובתו כלפי הנתבעים ו/או צדדים שלישיים. כאמור לעיל, לא ניצלו התובעים את ההזדמנות שניתנה להם להשיב לתשובת הנתבעים מיום 9/3/14. במסגרת הטיעונים הקודמים שהוגשו, נטען כי תשובת המחזיק המקורית אינה מספקת ומעלה חשש להברחת נכסים. טענות אלו הביאו למתן החלטת הבינים מיום 30/12/13. לאור האמור לעיל, אני סבור כי כל השאלות שהוצגו בהחלטת הביניים הנ"ל ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, זכו למענה מקיף הנתמך במסמכים רלבנטיים, למעט השאלה האם ביטול העיקול יביא לחידוש האשראי לנתבעת. אני סבור כי התשובה המפורטת של בנק הפועלים נתנה מענה מניח את הדעת לכל הטענות של התובעים וניתן לבסס עליה קביעה לכאורית לפיה בנק הפועלים נתן תשובה נכונה במסגרת תשובתו המקורית לצו העיקול מיום 22/7/13. במצב דברים זה איני רואה הצדקה להמשיך בהליך זה כדי לקבל תשובה של בנק הפועלים לשאלה האם ייחדש את מסגרת האשראי. כיוון ששאלה זו הופנתה לבנק הפועלים במפורש באמצעות ב"כ הנתבעים ולא זכתה למענה מפורש, לא אוכל לקבוע מימצא חד משמעי בעניין זה. כיוון שהחלטתי מתייחסת אך ורק לשאלת ההכבדה, ניתן לקבוע על פי המסמכים שהציג בנק הפועלים לאחר מימוש השיעבוד על הפיקדון, כי העיקול הקיים לא יביא כל תועלת לתובעים, שכן אין לנתבעת בבנק הפועלים כל נכס אותו ניתן יהיה לממש בעתיד. במצב דברים שכזה בו העיקול אינו מועיל לתובעים, מן הדין לבטלו. עוד אציין לעניין זה כי יש להורות על ביטול העיקול הנ"ל גם בשל הוראת תקנה 380 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי אם התובעים לא הגישו תביעה לאישור עיקול תוך 15 יום מיום קבלת תשובת המחזיק, יהיה העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו. במקרה דנן התובעים לא טענו כי הגישו תביעה לאישור עיקול ולא ביקשו להאריך את המועד הקבוע בדין להגשת תביעה שכזו ולכן יש להורות על ביטול העיקול בהתאם לתקנה 380 לתקנות סדר הדין האזרחי.

6.         לאור האמור לעיל, אני מותיר על כנם את העיקולים על הבית בישוב כליל ואצל המחזיקה מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ומבטל את העיקול על זכויות חברת פורנ'ס בע"מ בבנק הפועלים.

            לאור התוצאה, אין צו להוצאות.